החלטה בתיק רע"ב 4211/13

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שניתן על-ידי כב' השופט ר' שפירא, בתיק עת"א 18342-04-13, מיום 28.5.2013, בגדרו נדחתה עתירתו של המבקש להתיר לו לצאת לחופשה מבית הסוהר.

הרקע לבקשה והליכים קודמים

2.        ביום 19.6.2011, הורשע המבקש, על פי הודאתו, על-ידי בית הדין הצבאי המיוחד (מ/2/10), בעבירות הבאות: מגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מסירת ידיעות לאויב, לפי סעיף 111 לחוק העונשין; גילוי ידיעות, לפי סעיף 57(2) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן: חוק השיפוט הצבאי); קשירת קשר לפשע או לעוון, לפי סעיף 499 לחוק העונשין; וכן התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי.

3.        בעקבות הרשעתו של המבקש בעבירות אלו, נגזר דינו, ביום 2.8.2011, והושתו עליו 6 שנות מאסר לריצוי בפועל; 3 שנות מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור את העבירות בחוק העונשין אשר בביצוען הורשע, או כל עבירה מסוג פשע, או ניסיון לעבור עבירות כאמור; שנתיים מאסר על תנאי, למשך שנתיים, שלא יעבור את העבירות לפי חוק השיפוט הצבאי, שבביצוען הורשע; וכן הוחלט על גירושו של המבקש מן הצבא ושלילת דרגותיו.

4.        ערעור שהגיש המבקש על חומרת עונשו, וכן ערעור שהגישה התביעה הצבאית על קולת העונש - נדחו על ידי בית המשפט הצבאי לערעורים, ביום 27.11.2012 (ע/73,74/11). בפסק דינו, קבע בית המשפט הצבאי לערעורים כי " כל השופטים הסכימו פה אחד כי לאור החומרה הרבה הטמונה במעשיו של המשיב [המבקש], עונשו צריך להימדד  בשנות מאסר בכליאה ממשית. מעשיו של המשיב [המבקש] חמורים ומסוכנים; המדובר בשורת עבירות ביטחוניות חמורות שיש בעשייתן כדי לפגוע פגיעה ממשית וחמורה בערכים החברתיים החשובים, שעניינם שמירה על ביטחון המדינה ושמירה על חיי אדם". (ההדגשות במקור).

           עם זאת, נחלקו דעות השופטים באשר למידת העונש שיש להטיל על המבקש: שופט אחד סבר, כי יש להחמיר עם המבקש ולהטיל עליו 8 שנות מאסר בפועל; שופט שני, מצא כי יש להותיר את עונש המאסר בן 6 השנים שהוטל על המבקש, על כנו; שופט שלישי, הציע להקל בעונשו של המבקש, ולהעמידו על 4 שנות מאסר בפועל. בהתאם לסעיף 392 לחוק השיפוט הצבאי, התוצאה העונשית אליה הגיע בית הדין הינה, כי פסק דינו של בית הדין הצבאי המיוחד נותר על כנו, והערעורים ההדדיים נדחו, כאמור.

5.        ביני לביני, ביום 12.8.2010, הוחלט על ידי שלטונות צה"ל, על העברתו של המבקש לכלא באחריות שב"ס, ובשים לב לעבירות הביטחוניות בהן הורשע, סווג המבקש כאסיר בטחוני, אשר חלה בעניינו פקודת נציבות מס' 03.02.00 הקובעת "כללים ביחס לאסירים בטחוניים" (להלן: פקודת אסירים בטחוניים).

6.        לאחר מתן גזר הדין בעניינו, פנה המבקש לנציב שב"ס, בבקשה לשנות את סיווגו מ"אסיר בטחוני" ל"אסיר פלילי", ובהתאם לכך, ביקש שיתאפשר לו להשתלב בסבב חופשות. בקשתו נדחתה על ידי הגורמים המוסמכים בשב"ס, וזאת בין היתר, על בסיס עמדת גורמי הבטחון. על החלטה זו, הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בחיפה (עת"א 2004-06-12), אשר דחה, ביום 18.7.2012, את עתירת המבקש לשינוי סיווגו ולהשתלבותו בסבב חופשות. יחד עם זאת, הורה בית המשפט המחוזי לנציב שב"ס לערוך בדיקה עדכנית של המידעים בעניינו של המבקש, ולשקול האם יש מקום לאשר את יציאתו לחופשה, "וזאת כחריג לאסירים ביטחוניים, ובהתאם לסמכותו של נציב שב"ס כחוק".

7.        בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, בחנה המשיבה את עניינו של המבקש פעם נוספת, ובקשתו נדחתה בשנית, לאור חוות דעת שהוגשה מטעם גורמי הבטחון, שלא לאפשר את יציאתו של המבקש לחופשה. על החלטה זו, הגיש המבקש עתירת אסיר נוספת לבית המשפט המחוזי בחיפה (עת"א 31728-11-12).

           בפסק דינו מיום 6.1.2013, הורה בית המשפט המחוזי על החזרת עניינו של המבקש לבחינה מחודשת של שב"ס, בקובעו כי "שב"ס ישקול את כל הנתונים שבפניו ויבחן את כל האפשרויות להוצאת העותר [המבקש]לחופשה, תוך שימת דגש על איון מסוכנות לביטחון המדינה ובתוך בחינה פרטנית של מכלול הנתונים הנדרשים לעניין".

8.        בהתאם לכך, בחן נציב שב"ס את בקשת המבקש לצאת לחופשה. בהחלטתו מיום 11.3.2013, דחה נציב שב"ס את הבקשה, וזאת על יסוד העבירות בהן הורשע המבקש, אשר יש בהן "מסוכנות אינהרנטית לביטחון המדינה וביטחון הציבור". עוד קבע נציב שב"ס בהחלטתו, כי יציאתו של המבקש לחופשה "עלולה להוות פלטפורמה לחידוש המגעים עם ארגון טרור עמו היה בקשר עובר למאסרו". בהחלטה זו, אף ניתן נימוק נוסף לדחיית הבקשה, אשר נעוץ בחשש לפגיעה פיסית במבקש, לאור מעורבותו בעסקאות סמים.

9.        בעקבות זאת, הגיש המבקש עתירת אסיר נוספת לבית המשפט המחוזי בחיפה, היא העתירה מושא בקשת רשות הערעור דנן.

פסק דינו של בית משפט קמא

10.      ביום 28.5.2013, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, אשר דחה את עתירתו של המבקש, לאחר שבחן את עמדת שב"ס ואת החומר הסודי שהוצג לעיונו מטעם השב"כ.

           בית משפט קמא עמד בפסק דינו, על חוות הדעת הסודית שהוגשה מטעם גורמי הביטחון, שם פורטו נתונים שונים אודות המבקש, אשר מהווים את הבסיס לחשש "שהוצאתו [של המבקש] לחופשה תגרום סיכון ותיצור קושי בפיקוח אפקטיבי על מעשיו". בית המשפט הדגיש, בהקשר זה, כי מידע זה לא היה קיים בעבר, בעת שניתנו ההחלטות הקודמות בעניינו של המבקש. לפיכך, קבע בית משפט קמא, כי יש במידעים אשר הוצגו בפניו, כדי לבסס את החלטת שב"ס, שלא להוציא את המבקש לחופשה, לעת הזו, ומשכך דחה את עתירת המבקש, כאמור.

           עם זאת, הורה בית המשפט בפסק דינו, כי בקשתו של המבקש לצאת לחופשות, תישקל שוב בעוד כ-6 חודשים, לאחר הערכה מחודשת של רמת המסוכנות הנשקפת ממנו. 

הבקשה לרשות ערעור

11.      ביום 13.6.2013, הגיש המבקש באמצעות בא-כוחו, עו"ד שלומי שרון, בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה, המונחת לפניי. בבקשה נטען, כי שגה בית משפט קמא משדחה את עתירתו של המבקש, נוכח עמדת המשיבה, אשר התבססה על מידע ישן בעניינו, וכן על יסוד הטענה כי מדובר במסוכנות אינהרנטית, הנובעת מטבען של העבירות בהן הורשע המבקש. לטענת בא-כוחו של המבקש, חומרת העבירות בהן הורשע המבקש, אינה יכולה להוות אינדיקציה יחידה למידת המסוכנות הנשקפת ממנו כיום, לצורך בחינת האפשרות להוציאו לחופשה. עוד נטען, כי לא ניתן לקבל את עמדת המשיבה שהינה עמדה עקרונית, ולפיה, לא ניתן לאיין, בשום מקרה, את מסוכנותו של אסיר בטחוני.

           נטען בנוסף בבקשה, כי המבקש הורשע בכתב אישום ייחודי, אשר ייחס לו כוונה לבצע עסקת סמים עם נתינים לבנונים. ואולם, בפועל, לא הועברו סמים כלשהם ואף אחת מהעסקאות שתוכננו, לא יצאה אל הפועל.